<h1>ספר החינוך מצוה רל"ד</h1>
<h2>דף ל.</h2>
שלא יכבד הדיין אחד מבעלי הדין בשעת הריב, ואפילו היה גדול ונכבד ונשוא פנים, שנאמר [ויקרא י"ט] ולא תהדר פני גדול, ואמרו בסיפרא שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא, היאך אביישנו, כלומר שלא יכבד אותו יותר מבעל דינו שאינו גדול כמוהו, לכך נאמר ולא תהדר פני גדול. שורש המצוה ידוע, וכתבתיו בראש הסדר מצות עשה ו'. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [שבועות ל' ע"א] שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אלא שניהם עומדין, כי בהיותם לפני הבית דין ראוי להם לעמוד כאילו הם לפני שכינה, כי רוח אלהים שוכן בתוך עדת דייני ישראל, כמו שנאמר [תהילים פ"ב] אלהים נצב בעדת אל. ומכל מקום אמרו זכרונם לברכה שאם רצו להושיב בעלי הדין הרשות בידם, ובמה דברים אמורים בשעת משא ומתן, אבל בגמר דין מן החיוב הוא בעמידה, כמו שנאמר [שמות י"ח] ויעמוד העם על משה, אלא שנהגו בכל בתי דייני ישראל מאחר התלמוד להושיבם מפני המחלוקת, ואפילו העדים שכתוב בהם [דברים י"ט] ועמדו שני האנשים נהגו גם כן היום להושיב. ויתר פרטיה מבוארים במקומות מסנהדרין ושבועות. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים כי להם המשפט. ועובר עליה וכיבד בעל דין אחד יותר מחבירו עבר על לאו זה וביטל עשה שכתוב [ויקרא י"ט] בצדק תשפט. ומה שהתירו זכרונם לברכה בזה ביתרון החכם על עם הארץ עם קצת דיני המצוה כתוב למעלה בראש הסדר מצות עשה ו'.
